יומנה של יוּסְטִינָה

תחנת הדרכה: שיחת ערב או באוטובוס
לו'ז: 7 דק'
חומרי עזר: תמונת יוּסְטִינָה ותמונת שִׁימֶק דְרֶנְגֶר

מדריך
1945, פולין משוחררת מהשלטון הנאצי ובנות משפחת הִימֶלְבְּלָאוּ חוזרות מאזור וָרְשָׁה הביתה לקְרָקוֹב.
יוסף, אבי המשפחה, לא שב איתן. הוא התאבד בבליעת צִיאָנִיד בעיירה סְבוֹשׁוֹבִיצֶה, בתקופה שבה הבריא מהניתוח לשינוי זהותו היהודית. סחטנים זיהו את יהדותו והפעילו עליו לחץ כבד וכוחו לא עמד לו יותר לשאת בסבל המתמשך. בית? אין יותר בית! פולנים תפסו את הדירה ומתגוררים בה.
מקהילת יהדות קְרָקוֹב המפוארת, שרדו בודדים וחזרו לעיר וביניהם מכרים של משפחת הִימֶלְבְּלָאוּ, אשר הפנו את בנות המשפחה אל יוּרֶק דְרֶנְגֶר אחיו של שִׁימֶק, העובד כשוטר במשטרה הפולנית. יורק מסייע להן לקבל את הדירה בחזרה.
מָרִישָׁה עדיין לא חוזרת לשמה אִירֶנָה. לפעמים היא מָרִישָׁה ולפעמים אִירֶנָה. החשדנות והזהירות הן בנות לוויה קבועות שלא עוזבות אותה.
היא חולה, יש לה חום גבוה אולם היא צריכה להמשיך ולתפקד. היא פוגשת את אחד מבני כתתה בגימנסיה ששרד את אוֹשְׁוִויץ, והוא נותן לה פתק אל מר יוֹהָנֶס, איש וועד ההצלה היהודי שברחוב דְלוּגָה 38 (Długa) , הוא יוכל לעזור לה להגיע לסיוע רפואי.
היא מגיעה לוועד ההצלה, פוגשת את מר יוֹהָנֶס שנותן לה אישור לקבלת תרופות. התרופות עוזרות ואִירֶנָה מבריאה, חוזרת לוועד ההצלה ופונה למר יוֹהָנֶס (היום דב יוֹהָנֶס, בעלה) כדי לסייע בפעילות ההצלה. דב, ממנהיגי תנועת 'עקיבא' לפני המלחמה, עבר תלאות רבות בתקופת השואה ועם הרבה אומץ ותושייה, בהתחלה במזרח באזור לְבוּב, ואחר כך במסתור בסביבות זָקוֹפָּנֶה Zakopane, ניצל. מששוחררה זָקוֹפָּנֶה Zakopane

ב 31.1.45, חזר לקְרָקוֹב והצטרף לועד ההצלה.
דב מספר לאִירֶנָה על אנשי המחתרת שנספו, וכעבור שבוע מביא צרור ניירות טואלט בצורת משולש, כתובים בכתב יד זעיר וצפוף.
דב שואל את אִירֶנָה אם תוכל לפענח את הכתוב, להדפיס ולסדר את הדפים לפי הסדר?
אִירֶנָה משיבה בחיוב ושואלת אותו מה זה?
דב מספר לה שגוּסְטָה דְרֶנְגֶר, שנקראה במחתרת "יוּסְטִינִה", ישבה בכלא מוֹנְטֶלוֹפִּיך וכתבה שם יומן על נייר טואלט. היא ספרה לאסירים היהודים העובדים בכלא על היומן' ואמרה להם:
"אם תישארו בחיים, חפשו בצינורות התנור שבחדר, שם מוחבאת קופסת פח ובתוכה, הפתקים שאני כותבת. תוציאו ותדאגו לפרסם אותם. זו צוואתי!"
מדריך
מבין הכלואים במוֹנְטֶלוֹפִּיך, שרדו שניים מחברי 'עקיבא', חניכיו של דב (בֶּרְנָרְד) יוֹהָנֶס. הם שמצאו את קופסת הפח, הוציאו אותה מצינורות התנור, והביאו אותה לדב .
היומן לא היה מושלם. לא היה בו רצף וחסרו קטעים. אִירֶנָה עבדה על הדפסת היומן במשך כחודשיים תוך שהיא ישובה על מיטת הברזל היחידה שהמשפחה הצליחה להשיג, רגליה מקופלות ועליהן מונחת מכונת הכתיבה. כך פענחה את כתב היד והדפיסה, פענחה והדפיסה ומשסיימה, הועבר היומן המודפס פרי עבודתה, לידיהם של אחרים.

בשנת 1946, עסק ועד ההצלה בתיעוד, ואִירֶנָה התבקשה לכתוב את זיכרונותיה עבור העיתון היהודי בשפה הפולנית "אוֹפִינִיִה" (דעה), שיצא בלוֹדְז' Lodz.
אחד ממכריה ראה את הכתבה ושאל:
תלמיד
"היית במִישְׁלֶנִיצֶה Myślenice?"
תלמידה
"ברור שהייתי במִישְׁלֶנִיצֶה Myślenice. אני זאת שארגנתי שם את הדירות לחברי המחתרת!"
תלמיד (מראה לה תמונה דהויה)
"את מזהה את האישה בתמונה?"
תלמידה (בצעקה!)
"ברור. זאת יוּסְטִינִה!"
מדריך (מראה את התמונה לקבוצה)
החבר הראה לאִירֶנָה את תמונתו של שִׁימֶק – מָרֶק, ורק אז הבינה שהשתייכה למחתרת. אמנם פעלה רק בשוליה, אבל השתייכה.

דיוני דילמות:
1. מה דעתכם על כך שמָרִישָׁה לא מזדהה עם מטרות המחתרת – שלוש שורות בהיסטוריה ולא הצלה ועל תגובתה?
2. מה דעתכם על כך שמָרִישָׁה מבינה באיחור של כמה שנים, לצד מי פעלה? האם זה משנה את חשיבתה על מטרות המחתרת אז?