תחנת הדרכה: בבוקר לפני הכניסה לגטו או בהמתנה ברחוב יוֹזֶפִינְסְקָה 13
לו'ז: 10 דק'
רקע
שבת. ימי שבת וחג היו ימי האקציות .
'מבחן' הגזע שעשו ליָנֶצְ'קָה ומָרִישָׁה במשטרה הכחולה בסְקָלָה, מסתיים בשחרורן של שתי האחיות.
הן ממהרות לביתן ובדרך עוברות את בית העלמין עם ערמת גוויות היהודים אשר נורו באקציה.
מָרִישָׁה אומרת ליָנֶצְ'קָה, לעצום עיניים ולא להגיב כדי לשרוד את החוויה הנוראה.
הן מגיעות לכביש ואז רואות עגלה רתומה לסוס נוסעת בעקבותיהן ובה שני הפולנים והגרמנים מתחנת המשטרה.
הם מודיעים להן כי הם באים לברר אם כתובתן נכונה, ומורים להן לעלות על העגלה.
אין ברירה, שוב צריך לשחק.
הבנות עולות לעגלה וכל החבורה מגיעה לביתן.
בבית כבר נמצא אבא, שוכב במיטה. (מסתבר שבאקציה בסְקָלָה, הוא קפץ לגינה ומשם ברח לשדה ועם מפה שהייתה לו, הגיע לאוֹיְצוּב, לדירה השכורה).
לילה. כבר חושך בבית. הגרמני מוציא פנס ומאיר את פניו של האב. הוא פונה אליו בגרמנית והאב עונה בפולנית.
האב נראה טיפוס ארי עם "אף יהודי ארוך".
מָרִישָׁה משחקת מצב של עליצות, אופטימיות ושמחת חיים.
היא ממהרת לשכנים ומבקשת מהם כיבוד כדי לתת לשוטרים והם, מפחד המשטרה, נותנים.
היא מביאה מאכלים טעימים ומכבדת את אנשי המשטרה, והביקור המפחיד הופך למסיבה.
אנשי המשטרה פוקדים על המשפחה להגיע עם התעודות לתחנת המשטרה למחרת בוקר יום ראשון.
השוטרים הולכים. אסור להסתכן בבדיקה, אין ברירה. צריך שוב לברוח. מָרִישָׁה מספרת למשפחתה על הדירה השכורה במָקוֹב (Makow) ומחליטים לברוח לשם.
לאחר המעבר למָקוֹב, האב עובר ניתוח באפו לשינוי "צורתו היהודית". הניתוח משנה את פניו של האב, לרעה.
עוד בתקופת ביקוריה בגטו קְרָקוֹב, מָרִישָׁה שמעה מחברים על התארגנות מחתרתית בקרב צעירים לעזרה לילדים.
ספטמבר 1942. לֶיְיבֶּק הֶפְנֶר, אחד מתלמידי הגימנסיה, מעביר ל מָרִישָׁה מסר שזקוקים לשרותיה.
מָרִישָׁה אומרת למשפחתה:
"עכשיו אתם מסודרים כאן במָקוֹב ולא זקוקים לי. אני נוסעת לקְרָקוֹב ומדי פעם אבוא לבקר כדי לראות מה שלומכם", והיא נוסעת.
מדריך
לֶיְיבֶּק הֶפְנֶר מפנה את מָרִישָׁה למוסך גרמני בקְרָקוֹב, שם אחד מחברי הקבוצה יעביר לה הוראות. מָרִישָׁה בעלת המראה הארי, מגיעה למוסך ומשכנעת את השומר לתת לה להיכנס. במוסך היא מזהה את איש הקשר וזה משאיר לה הוראות פעולה בתוך קופסת גפרורים שאותה הוא מניח על האדמה. ההוראות כיוונו אותה לפגוש את מָרֶק –
שִׁימֶק הלא הוא שִׁמעוֹן דְרֶנְגֶר:"גשי למקום זה וזה, שם תפגשי גבר צעיר שיחזיק את הקְרָקָאוּר צָיְיטוּנְג (עיתון קרקוב בשפה הגרמנית)".
מָרִישָׁה מגיעה למקום בשעה המדויקת ולשם זהירות כדי לבחון את המצב, נעמדת במרחק ובמקום נסתר. עוברות 20 דקות ולא קורה שום דבר.
מָרִישָׁה מחליטה להתקדם אל פינת הרחובות שבה נקבעה הפגישה. באותו הרגע, מישהו תופס אותה ביד, מחבק ומנשק אותה ולוחש:
תלמיד 1 (שִׁימֶק – מָרֶק)
"בואי נעמיד פנים שאנחנו זוג מאוהב".
מדריך
זה היה שִׁימֶק דְרֶנְגֶר, גבר בן 28 והוא שואל:
תלמיד 1
"האם את מסכימה להצטרף לארגון שיכתיב לך מה לעשות?"
תלמידה
"מוכנה, אבל מה אני צריכה לעשות?"
תלמיד 1
"נפגש בבית קפה בעוד שעה, ועד אז יש לך זמן להחליט אם את רוצה להצטרף?"
מדריך
לאחר שעה, הם נפגשים. הבחור לא אומר מי הוא ולא נותן פרטים.
תלמיד 1
"האם את יכולה לספק קֶן-קָרְטֶה (תעודת עבודה) ?"
תלמידה
"יכול להיות שכן".
תלמיד 1
"האם אנחנו יכולים לשלוט על זמנך הפנוי?"
תלמידה
"כן!"
תלמיד 1
"האם את יהודייה או פולניה?"
תלמידה
"מה זה חשוב?"
תלמיד 1
"שמי מָרֶק. את שמי האמיתי לא אגלה לך. אין לי תעודות ואת חייבת לספק לי אותן. אתן לך כמה תמונות של אנשים וכמה שמות כדי שה קֶן-קָרְטֶה יהיו על שמם. למטרה זו תקבלי כסף.
אני נשוי ולאשתי קוראים גוּסְטָבָה. החלטנו ששמה יהיה גוּסְטָה, יוּסְטָה. בשלב מסוים יצטרף אלינו ילד בן 6. שמו אִיטוּשׁ[1]. אנו נקרא לו וִיטוּשׁ. השבוע אנו צריכים להיות בשלושה מקומות שונים בקרבת היערות וזה לוח הזמנים
שלנו...."מדריך
הכל נאמר בטון של פקודות. מָרֶק מנהיג מלידה, לא מתחשב בפיקודיו ובחייהם, המטרה אצלו מקדשת את האמצעים.
מָרֶק שואל את מָרִישָׁה מתי היא יכולה לספק את הקֶן-קָרְטֶה? היא עושה חשבון כמה זמן ייקח לה למצוא את בֶּנֶק בֶּנְטְקוֹבְסְקִי (Benek Bentkowski), הפולני שיספק לה אותם. בֶּנְטְקוֹבְסְקִי צריך לגנוב את טפסי התעודות ולהכין אותן.
מָרִישָׁה שואלת את מָרֶק אם יומיים הם זמן סביר מבחינתו, ואיך תוכל להודיע לו כמה כסף נחוץ? הוא עונה שיומיים הם זמן סביר והיכן תוכל לקבל את הכסף.
מָרִישָׁה נשארת בקְרָקוֹב ולנה אצל שוער המשרד של אבא, שכמובן אינו יודע שהיא כעת " מָרִישָׁה בְּזְדִיל בתו".
היא יוצרת קשר עם בֶּנְטְקוֹבְסְקִי והוא מודיע לה שעלות כל קֶן-קָרְטֶה היא 500 זְלוֹטִי. כסף רב אבל זול יותר מהשגת תעודות במקומות אחרים. מָרֶק מספק לה 6 חבילות כשבכל אחת מהן 500 זְלוֹטִי, והיא נפגשת אתו בגן פְּלָנְטִי בפינת רחוב גרטרודה כדי
לתת לו את הכסף והם מתיישבים על הספסל:תלמיד 2 (בֶּנְטְקוֹבְסְקִי)
"תני לי את הכסף ואתן לך את התעודות".
תלמידה
"תראה לי קודם את התעודות, ואז תקבל את הכסף".
מדריך
בֶּנְטְקוֹבְסְקִי מראה למָרִישָׁה את התעודות. היא לוקחת את חבילות הכסף, מורידה מהם את פסי הנייר שעוטפים אותן, ומניחה אותם בצד. היא סופרת 3000 זלוטי המיועדים ל 6 תעודות, ונותנת לו את הכסף. בֶּנְטְקוֹבְסְקִי סופר את הכסף ואומר לה שחסרים 500 זְלוֹטִי. היא מראה לו את 6 פסי הנייר שעטפו את 6 החבילות.
תלמיד 2
"אם לא תתני לי עוד 500 זְלוֹטִי, לא תקבלי את התעודות!"
תלמידה
"אין לי יותר, תחזיר את הכסף שנתתי לך ולא אקח את התעודות".
תלמיד 2
"לא אחזיר לך את הכסף ולא תקבלי את התעודות. דבר אחד תקבלי, כדור בראש! אני לוקח אותך למטה הגסטאפו
ברחוב פּוֹמוֹרְסְקָה. יש לך 4 שעות להשיג עוד 500 זְלוֹטִי".מדריך (מספר בעל פה)
מָרִישָׁה, מבוישת ונסערת, מטלפנת למספר הטלפון בגטו שמָרֶק נתן לה, ומרגישה כמי שסוחטת כסף.
מעברו השני של קו, עונה לה גבר ואומר שלא תדאג. הם ישיגו לה את הכסף.
כדי לקבלו, עליה ללכת לחנות מסוימת שבעליה עובדים עם יהודים. כך היא עושה, וחוזרת לגני פְּלָנְטִי עם "הכסף החסר". בֶּנְטְקוֹבְסְקִי נותן לה את כל התעודות והיא יודעת שבשירותיו היא לא תשתמש יותר.
למחרת היא פוגשת את מָרֶק ומספקת לו את התעודות. הוא מורה לה לנסוע עם הקֶן-קָרְטֶה לגטו טָרְנוֹב (Tarnow), לפגוש שלושה בחורים, להוציא אותם בעזרת התעודות מן הגטו ולהביאם לקְרָקוֹב.
היא מגיעה לטָרְנוֹב, אבל אינה יודעת היכן הגטו, וגם אי אפשר לשאול אף אחד. היא משוטטת בעיר, מגיעה למקום כלשהו ושומעת אנשים מדברים על הוצאה להורג של יהודים באותו היום.
היא רואה טורים של יהודים הולכים, ומבינה שזוהי אקציה.
מָרִישָׁה חוזרת לקְרָקוֹב, פוגשת את מָרֶק ומספרת לו על קורות היום והוא שולח אותה לקָלְוָרִיָה(Kalwaria) ולזֶ'בְּזִ'ידוֹבִיצֶ'ה (Zebrzydowice), להוציא משם שני בחורים.
כבר אוקטובר 1942, והשמועות אומרות כי עומדת להתרחש אקציה בגטו קְרָקוֹב. מָרֶק נחוש להוציא את המעבדה הטכנית שלו להדפסת חומרים מגטו קְרָקוֹב, והוא פוקד על מָרִישָׁה, לחפש מקום שבו ניתן לשכור דירת נופש, כדי להעביר לשם את פעילות המחתרת ומשפחה בת שלוש נפשות: מָרֶק, יוּסְטִינָה ווִיטוּשׁ.
היא מוצאת את מִישְׁלֶנִיצֶה (Myślenice ) דרומית לקְרָקוֹב, כמקום מתאים, ושוכרת שם דירת נופש בבית בן 4 דירות. לדירה הזאת היא מעבירה מתוך הגטו, את הציוד הטכני של מָרֶק - מכונת כתיבה ושעווניות להדפסה.
המחתרת מתחילה להתארגן בדירה במִישְׁלֶנִיצֶה בכיסוי של קייטנים עם ילד שעדיין לא הולך לבית ספר.
מָרֶק שואל אותה אם היא יודעת להדפיס והיא משיבה בחיוב, הרי את אימוני ההדפסה עשתה בלשכתו של אבא שלה, עורך הדין הִימֶלְבְּלָאוּ.
מָרֶק מטיל עליה כמה תפקידים:
- הדפסת והפצת חומר תעמולתי בעיתון "החלוץ הלוחם".
- הוצאת קבוצות צעירים יהודים מוָרְשָׁה ליערות ולבונקרים של מִישְׁלֶנִיצֶה.
הכנת החומר התעמולתי, מתבצעת בקומה הראשונה של בקתת העץ השכורה במִישְׁלֶנִיצֶה.
פעם בשבוע או שבועיים, היא מדפיסה על שעווניות. ההדפסות נעשות רק בלילה כי במשך היום, אנשים נכנסים לצריף ויש בו פעילות.
צריך לנקוט באמצעי זהירות כדי שלא ישמעו את תקתוק המכונה ואת הדיבורים.
היא פורשת על השולחן שכבת קש לבלימת רעש המכונה ומניחה אותה על הקש.
בשעת ההדפסה, מָרִישָׁה מכסה את עצמה במעיל הצמר של יוּסְטִינָה, אשתו של מָרֶק, וזו מחזיקה פנס דולק מוסתר בתוך השמיכה, כדי שמָרִישָׁה תוכל לראות את מה שהיא מדפיסה. מָרֶק מכתיב לה את החומר, גם הוא מכוסה במעיל עבה, כדי שבחוץ, לא יוכלו לשמוע את קולו ואת תקתוק המכונה.
תדירות ההדפסה תלויה בבית הדפוס שהיה שייך בעבר ליהודי. אחד הפולנים שעובדים שם והמשתייך למחתרת, מגיע בלילות לשכפל את השעווניות.
לאחר שכפול העיתון בבית הדפוס, מגיעים שליחים המעבירים אותו לחלוקה בגטו.
ההדים מגטו קרקוב נוראים. אנשים פוחדים לקרוא את העיתון. הם טוענים שאלה רעיונות של משוגעים . אף אחד לא מאמין לסיפורים על מה שקורה בבֶּלְזֶ'ץ. כולם טוענים שהנוסעים ברכבות נוסעים מזרחה לעבודה בחקלאות.
תוכן העיתון: לא קריאה להצלה אלא – "בואו נעשה משהו למען שלוש שורות בהיסטוריה" -
זו קריאה להתנערות ולהתקוממות ויש רמזים להתאבדות. עדיף להתאבד מאשר ללכת עם הגרמנים.
"אנחנו נמות וכולנו נמות אולם צורת המיתה תלויה בנו. אל תעזרו לגרמנים".
דיוני דילמות:
הצלה בפועל, דוגמת פעולותיה של אִירֶנָה, לעומת הסתפקות בפעילות לשם פעילות והשארת חותם בהיסטוריה?
האם חברי מחתרת 'עקיבא' יכלו להציל ולהינצל לו היו פועלים אחרת?
[1] איטוש הוא וויטק – יצחק למברגר בן משה ומלכה, אחותה הבכירה של גוסטה. משה ומלכה נספו בבלז'ץ וגוסטה טיפלה באיטוש. יומנה של יוסטינה, ע' 168
