תחנת הדרכה: לבחירת המדריך
לו'ז: 15 דק' מקס'
רקע
אפריל 1943 , לאחר תלאות מגיעה המשפחה לוָרְשָׁה. מה עושים עכשיו? היכן מוצאים מקום לינה?
אין להם מושג מה קורה בוָרְשָׁה משום שבעיתונות לא מדווחים כלום.
מגורים בבית מלון מהווים מלכודת ליהודים. כל מי שלן בבית מלון אפילו יממה אחת, צריך להפקיד את הניירות שלו בידי בעל המלון. בתי המלון היו למעשה דירות שחולקו לחדרים כדי להתפרנס.
בתוך שעתיים, מאז שדייר שוכר חדר, חייבים בעלי הדירה ללכת למשטרה עם תעודת הזהות – קֶן-קָרְטֶה
של הדייר, ולרשום אותו במשטרה שם בודקים את תקינות הניירות.
אם התעודה חשודה כמזויפת, אומרים לבעל הדירה להביא את בעל התעודה או שנציג המשטרה מגיע אל הדירה, לבדוק את הדייר.
מָרִישָׁה מבינה שכל מגע עם השלטונות מסוכן ויש להימנע ממנו. בתקופת המעבר למָקוֹב, אביה עבר ניתוח לשינוי "צורתו היהודית" של האף. הניתוח לא הצליח ואפו נראה גרוע ומחשיד יותר מאשר לפני הניתוח. יָנֶצְ'קָה חולה ויש לה חום גבוה ומצבה של אימא "בְּזְדִיל" לא טוב במיוחד.
כל סידורי התארגנות המשפחה, נופלים כרגיל על מָרִישָׁה, והיא עושה את מה שהיא מנוסה בו.
ראשית, היא רוכשת כרטיס נסיעה לוְולוֹכִי( Włochy) שם מתגוררת משפחה יהודייה בת 4 נפשות, ידידי הזוג הִימֶלְבְּלָאוּ.
לפני חצי שנה בסתיו 1942, מָרִישָׁה ליוותה את הזוג הצעיר עם שני ילדיהם הקטנים מקְרָקוֹב לוָרְשָׁה, לדירה בוְולוֹכִי. האם הם עדיין בחיים? היא אינה יודעת. עכשיו הזמן שהם יסייעו למשפחתה.
היא משאירה את שלושת בני המשפחה יושבים על ספסלי תחנת הרכבת בנפרד, במרחק אחד מן השני.
כדי שלא יסתובבו ויסכנו את עצמם לחינם וקונה להם סנדוויצ'ים ושתייה.
בתחנת הרכבת היא מוצאת את מפת וָרְשָׁה, מצליחה לאתר את וְולוֹכִי ונוסעת לשם.
מגיעה לדירה, דופקת בדלת ובני הזוג פותחים אותה ונבהלים מאוד. מאיפה היא צצה פתאום?
הם מספרים לה שהיום, יום רביעי, מתנהל מרד בגטו וורשה וזה יומו השלישי (כלומר ה – 21.4.43).
עמוסה בבעיות אישיות ובצורך לפתור אותן, מָרִישָׁה לא מתייחסת למה שהיא שומעת ולא תוהה מי עומד
מאחורי המרד. הזוג עצמו מתרחק גם הוא מן הנושא ומדיבורים עליו.
אסור לברר מה קורה. לברר פירושו לשאול פולנים ואם שואלים, זה חשוד.
מה פתאום מתעניינים ביהודים? כשפולני מדבר, הוא מסתכל היטב בפניו של הדובר משום שהוא חושד באופן תמידי, גם כשהוא מדבר עם אדם שהוא מכיר.
הבעל עובד במפעל בתוך העיר, שבו מדברים רק גרמנית, וכיהודי ממוצא גרמני הדובר פולנית עם מבטא גרמני, הוא מעמיד פנים שהוא פוֹלְקְסְדוֹיְטְשׁ.
בתוך המפעל הוא מתנהג כפולני ומחוץ למפעל, הוא מעמיד פנים שהוא פוֹלְקְסְדוֹיְטְשֶׁה. הפולנים שונאים את הפוֹלְקְסְדוֹיְטְשֶׁה ומשום כך השכנים בבית המשותף, מחרימים אותם.
קצת פוחדים מהם אבל לא נטפלים אליהם.
מָרִישָׁה מבקשת מהזוג שיארחו את אבא כי הוא רוצה לעבור ניתוח שני לשיפוץ האף, משום שהניתוח הראשון לא הצליח.
מדריך
הזוג מוכן לארח בביתו רק את אבא הִימֶלְבְּלָאוּ – "בְּזְדִיל" ורק ליומיים שלושה. לאחר הניתוח הראשון באפו שלא צלח, הוא נראה חשוד. אפו נפול וכמעט נוגע בשפתו העליונה ולמרות שצימח שפם לכיסוי, הוא נראה משונה. עיניו כחולות, שיערו בלונדי, אך פניו משונות ומחשידות.
מָרִישָׁה חוזרת מוְולוֹכִי לתחנת הרכבת בוָרְשָׁה. בני המשפחה עדיין יושבים על ספסלי התחנה במרחק זה מזה.
היא משאירה את האם והאחות בתחנת הרכבת ונוסעת עם האב ל וְולוֹכִי.
תלמיד 1 (אבא הִימֶלְבְּלָאוּ)
את חייבת למצוא לי מנתח! אני מסכן את כל הסביבה בגלל האף המוזר שלי!
תלמידה
מחר אחזור ונראה מה לעשות. עכשיו אני חוזרת לתחנת הרכבת לאימא והֶלוּשׁ.
מדריך
מָרִישָׁה ממהרת לחזור משום שהיא פוחדת כי יחשיך לפני תחילת העוצר בשעה 20:30.
מיד כשהיא מגיעה לתחנה, קונה כמנהגה כרטיסים לרכבת הראשונה היוצאת בשעה 06:00 בבוקר שלמחרת.
התירוץ לישיבה הלילית בתחנת הרכבת הוא שהן אינן וָרְשָׁאִיוֹת, ורוצות לנסוע מיד בבוקר.
למחרת בבוקר מָרִישָׁה אומרת לאימה:
תלמידה
אני נוסעת לאבא לראות מה המצב אצלו, כי המשפחה שם פוחדת ולא תוכל להחזיק אותו יותר מכמה ימים.
אשתדל למצוא לו מקום אחר, ואחר כך אלך לחפש עבורנו מגורים. בינתיים עד שאחזור, תישארו בתחנה ואל תצאו.
תסתובבו כדי שלא יראו אתכן במקום אחד. ניפגש פה בפינה בשעה 19:00 כך שלא אצטרך לחפש אתכן.
מדריך
מָרִישָׁה לא שתפה את אימה בכל ההתלבטויות. היא לא רצתה ויכוחים וגם לא הכירה את האזור. היא הגיעה אל אביה בוְולוֹכִי, והבינה שהוא נחוש בדעתו לעבור ניתוח נוסף.
בעלת הבית היהודייה, הסכימה שהאב יעבור את הניתוח בביתה כדי לא להסתכן בהבאתו לבית חולים. אבל לאיזה רופא לפנות? מָרִישָׁה לא ידעה.
לבעלת הבית היה ידיד פולני עוד מתקופת הלימודים באוניברסיטה, אדון שִׁיבִּינְסְקִי שעזר לה מאוד. שִׁיבִּינְסְקִי ברר כתובת, שם ומספר טלפון של רופא מנתח והודיע לה. הרופא אינו רופא פלסטי ובעצם אין דבר כזה, רופא פלסטי.
מָרִישָׁה יוצרת עמו קשר באמצעות טלפון שבמכולת הסמוכה וקובעת לבוא אליו למרפאה בעוד יומיים.
היא איבדה את רצף הזמן ואינה מודעת לכך שכעת, בחלק היהודי שעוד שרד בעיר, בגטו וָרְשָׁה, הקרבות בעיצומם.
היא חוזרת ברכבת לתחנה, לפגוש את אימה ואחותה ומדווחת על קורותיה.
תלמידה
אימא, היכנסי עכשיו לשירותים, תתרחצי קצת ותרענני את הפנים וגם את יָנֶצְ'קָה.
יכול להיות שלא אחזור היום, אל תצפו לי. הנה, קניתי אוכל. תרופות לא יכולתי לקנות יָנֶצְ'קוֹ, בלי מרשם רופא אי אפשר. את צריכה להבריא בלי עזרה. ניפגש לפני תחילת העוצר בשעה 19:30, הערב או מחר!
מדריך
מָרִישָׁה נוסעת למשפחה בוְולוֹכִי לטייל עם ילדיהם בני ה 3 וה 5, כדי שהשכנים יחשבו שהם משפחה רגילה,
עם מטפלת או דודה שבאה לבקר.
היא מסתובבת עם הילדים, קונה להם משהו לאכול וכולם שמחים. היא חוששת שהילדים המכירים אותה מתקופת יהדותה, יפלטו בלי לשים לב את שמה, אִירְקָה וכדי לקדם את פני הרעה היא אומרת להם:
תלמידה
"ילדים תקשיבו לי טוב! כמו שאתם שיניתם את שמכם, כך גם אני שיניתי. מעכשיו תקראו לי רק פָּנָה (עלמה) מָרִישָׁה. הכי טוב שלא תקראו לי בכלל, כדי שלא תתבלבלו".
מדריך
הילדה בת החמש מבינה במקצת אבל הילד הקטן, בן השלוש, עלול לפלוט משהו ומָרִישָׁה מאוד פוחדת מזה.
למחרת יום ראשון, מָרִישָׁה מגיעה לביתו של הרופא המתגורר ברובע יוקרתי מאוד בוָרְשָׁה, בוילה יפהפייה, מוקפת בגינה גדולה ופרחים צבעוניים. היא דופקת בדלת, ומשרתת לבושה במדים שחורים וסינר לבן, פותחת ומכניסה אותה לחדר ההמתנה. הרצפה מכוסה שטיחים יקרים ומָרִישָׁה נזהרת שלא ללכת עליהם. כבר שלוש וחצי שנים מאז פרוץ המלחמה, לא דרכו רגליה על שטיחים. היא נכנסת לחדר הקבלה ופוגשת את הרופא:
תלמידה
"באתי כדי לסייע למכר של משפחתי. הוא חייב לעבור ניתוח חוזר באפו, כי הראשון לא הצליח".
מדריך
מָרִישָׁה משחקת על כל הקופה. ברור לה שהרופא מבין, גם בלי שהיא אומרת כי מדובר ביהודי.
כעת יש שתי אפשרויות:
או שהרופא יסכים לבצע את הניתוח או שיטלפן ויסגיר אותה לגסטאפו.
תלמיד 2 (הרופא)
"האם הגברת הצעירה, חשבה איך לבצע את הניתוח מבחינה מקצועית? הרי זה לא תחום ההתמחות שלי ואפילו את האנטומיה של האף איני יודע. את הלימודים סיימתי לפני שנים. אני יכול לעיין בספר מקצועי,
אבל אינני בטוח שאני יכול לקחת על עצמי את ביצוע הניתוח!"
תלמידה
"אם פָּן דוקטור לא יכול, אולי יוכל כבודו להמליץ על מישהו אחר?"
תלמיד 2 (בלי בושה)
"אם אני ממליץ, אני מסגיר!"
תלמידה (בחנפנות)
"פָּן דוקטור, אתה האפשרות האחרונה והיחידה שיש לאיש. לקלקל כבר אי אפשר, כי המצב גרוע. אדוני ינסה
ואולי יצליח להציל את האף?"
תלמיד 2
"אני פוחד לקחת אסיסטנט ואין לי מרדים שאני יכול לסמוך עליו".
תלמידה
"הניתוח יעשה בדירה שבעלת הבית שלה למדה שנה רפואה, היא אישה חזקה והיא תהיה האָסִיסְטֶנְטִית שלך.
היא מסכימה שהניתוח יתבצע בדירתה.
אני מבקשת אם זה אפשרי, שהניתוח יעשה בהרדמה מקומית בלבד כי זו הדרך הנבונה ביותר".
תלמיד 2
"אל תתני לי עצות גברתי הצעירה!"
מדריך
הניתוח נקבע למחרת (יום שני ה 24.4.43) בשעה 10 בבוקר. מָרִישָׁה מבוהלת. הכל קורה כל כך מהר והיא תכננה להקדיש את היום לעזור לאחותה יָנֶצְ'קָה להסתדר. היא לוקחת את אביה להסתפר לפני הניתוח, למרות שזה מסוכן. הספר בוחן היטב את פניו של כל אדם שהוא מספר, אבל אין ברירה. שערו של אבא מגודל מאוד.
תלמידה 2 (בעלת הדירה)
"מָרִיִשׁוֹ תדעי לך שאני נותנת לאבא להבריא בדירה יומיים בלבד.
אחר כך, את חייבת לקחת אותו למקום אחר!"
מדריך
הרופא הגיע ומָרִישָׁה יצאה לטייל עם הילדים וחזרה לאחר כמה שעות, בתום הניתוח.
היא השאירה לאישה סכום כסף נכבד עבור הניתוח.
אפו של האב חבוש בתחבושת וזה מחשיד. שוב מָרִישָׁה צריכה לסדר לאביה מקום מחבוא אחר.
לאחר שהיא בודקת בוָרְשָׁה כמה אפשרויות, היא מחליטה להעביר את אבא לעיירת מרפא דרומית לקְרָקוֹב,
לסְבוֹשׁוֹבִיצֶה ( Swoszowice) שם ישנם מעיינות מרפא ואנשים באים להתרפא לאחר מחלה או ניתוח.
שם אבא לא יראה חריג עם האף החבוש.
תלמיד 1 (אבא)
"מָרִישׁוֹ תוציאי אותי מהדירה בוְולוֹכִי. אני לא יכול להישאר פה יותר. הם מאוד פוחדים ממני ואומרים שאני מסכן אותם".
תלמידה
"אבא, אנחנו נוסעים לסְבוֹשׁוֹבִיצֶה, ואתה תתנהג שם כמבריא!"
תלמיד 1
"אני מבריא? השתגעת? אני בריא לחלוטין, אין לי כלום!"
תלמידה
"אז תמציא מחלה!"
מדריך
מָרִישָׁה נוסעת עם אביה לסְבוֹשׁוֹבִיצֶה. הדרך לשם מאוד מסובכת, אין רכבת והנסיעה רק באוטובוסים.
היא שוכרת לו חדר בבקתה, ומסבירה שלאבא יש תחבושת על האף, כי הוא סובל מפוליפים ובעיות נשימה.
בסיום קבלתו, היא משאירה את אביה וחוזרת לוָרְשָׁה להמשיך ולסדר מחבוא לאמה ולאחותה.
דיוני דילמות:
1. מה דעתכם על מסירותה של אִירֶנָה לאביה, וחיפושיה אחר פתרונות לבקשתו לשינוי זהותו היהודית?
2. האם אדם יכול לברוח מגורלו?
[1] שכונה בדרום מערב וָורְשָׁה.
[2] קיבל אות הצטיינות לאחר המלחמה על שהחביא שבעה יהודים.
לו'ז: 15 דק' מקס'
רקע
אפריל 1943 , לאחר תלאות מגיעה המשפחה לוָרְשָׁה. מה עושים עכשיו? היכן מוצאים מקום לינה?
אין להם מושג מה קורה בוָרְשָׁה משום שבעיתונות לא מדווחים כלום.
מגורים בבית מלון מהווים מלכודת ליהודים. כל מי שלן בבית מלון אפילו יממה אחת, צריך להפקיד את הניירות שלו בידי בעל המלון. בתי המלון היו למעשה דירות שחולקו לחדרים כדי להתפרנס.
בתוך שעתיים, מאז שדייר שוכר חדר, חייבים בעלי הדירה ללכת למשטרה עם תעודת הזהות – קֶן-קָרְטֶה
של הדייר, ולרשום אותו במשטרה שם בודקים את תקינות הניירות.
אם התעודה חשודה כמזויפת, אומרים לבעל הדירה להביא את בעל התעודה או שנציג המשטרה מגיע אל הדירה, לבדוק את הדייר.
מָרִישָׁה מבינה שכל מגע עם השלטונות מסוכן ויש להימנע ממנו. בתקופת המעבר למָקוֹב, אביה עבר ניתוח לשינוי "צורתו היהודית" של האף. הניתוח לא הצליח ואפו נראה גרוע ומחשיד יותר מאשר לפני הניתוח. יָנֶצְ'קָה חולה ויש לה חום גבוה ומצבה של אימא "בְּזְדִיל" לא טוב במיוחד.
כל סידורי התארגנות המשפחה, נופלים כרגיל על מָרִישָׁה, והיא עושה את מה שהיא מנוסה בו.
ראשית, היא רוכשת כרטיס נסיעה לוְולוֹכִי( Włochy) שם מתגוררת משפחה יהודייה בת 4 נפשות, ידידי הזוג הִימֶלְבְּלָאוּ.
לפני חצי שנה בסתיו 1942, מָרִישָׁה ליוותה את הזוג הצעיר עם שני ילדיהם הקטנים מקְרָקוֹב לוָרְשָׁה, לדירה בוְולוֹכִי. האם הם עדיין בחיים? היא אינה יודעת. עכשיו הזמן שהם יסייעו למשפחתה.
היא משאירה את שלושת בני המשפחה יושבים על ספסלי תחנת הרכבת בנפרד, במרחק אחד מן השני.
כדי שלא יסתובבו ויסכנו את עצמם לחינם וקונה להם סנדוויצ'ים ושתייה.
בתחנת הרכבת היא מוצאת את מפת וָרְשָׁה, מצליחה לאתר את וְולוֹכִי ונוסעת לשם.
מגיעה לדירה, דופקת בדלת ובני הזוג פותחים אותה ונבהלים מאוד. מאיפה היא צצה פתאום?
הם מספרים לה שהיום, יום רביעי, מתנהל מרד בגטו וורשה וזה יומו השלישי (כלומר ה – 21.4.43).
עמוסה בבעיות אישיות ובצורך לפתור אותן, מָרִישָׁה לא מתייחסת למה שהיא שומעת ולא תוהה מי עומד
מאחורי המרד. הזוג עצמו מתרחק גם הוא מן הנושא ומדיבורים עליו.
אסור לברר מה קורה. לברר פירושו לשאול פולנים ואם שואלים, זה חשוד.
מה פתאום מתעניינים ביהודים? כשפולני מדבר, הוא מסתכל היטב בפניו של הדובר משום שהוא חושד באופן תמידי, גם כשהוא מדבר עם אדם שהוא מכיר.
הבעל עובד במפעל בתוך העיר, שבו מדברים רק גרמנית, וכיהודי ממוצא גרמני הדובר פולנית עם מבטא גרמני, הוא מעמיד פנים שהוא פוֹלְקְסְדוֹיְטְשׁ.
בתוך המפעל הוא מתנהג כפולני ומחוץ למפעל, הוא מעמיד פנים שהוא פוֹלְקְסְדוֹיְטְשֶׁה. הפולנים שונאים את הפוֹלְקְסְדוֹיְטְשֶׁה ומשום כך השכנים בבית המשותף, מחרימים אותם.
קצת פוחדים מהם אבל לא נטפלים אליהם.
מָרִישָׁה מבקשת מהזוג שיארחו את אבא כי הוא רוצה לעבור ניתוח שני לשיפוץ האף, משום שהניתוח הראשון לא הצליח.מדריך
הזוג מוכן לארח בביתו רק את אבא הִימֶלְבְּלָאוּ – "בְּזְדִיל" ורק ליומיים שלושה. לאחר הניתוח הראשון באפו שלא צלח, הוא נראה חשוד. אפו נפול וכמעט נוגע בשפתו העליונה ולמרות שצימח שפם לכיסוי, הוא נראה משונה. עיניו כחולות, שיערו בלונדי, אך פניו משונות ומחשידות.
מָרִישָׁה חוזרת מוְולוֹכִי לתחנת הרכבת בוָרְשָׁה. בני המשפחה עדיין יושבים על ספסלי התחנה במרחק זה מזה.
היא משאירה את האם והאחות בתחנת הרכבת ונוסעת עם האב ל וְולוֹכִי.
תלמיד 1 (אבא הִימֶלְבְּלָאוּ)
את חייבת למצוא לי מנתח! אני מסכן את כל הסביבה בגלל האף המוזר שלי!
תלמידה
מחר אחזור ונראה מה לעשות. עכשיו אני חוזרת לתחנת הרכבת לאימא והֶלוּשׁ.
מדריך
מָרִישָׁה ממהרת לחזור משום שהיא פוחדת כי יחשיך לפני תחילת העוצר בשעה 20:30.
מיד כשהיא מגיעה לתחנה, קונה כמנהגה כרטיסים לרכבת הראשונה היוצאת בשעה 06:00 בבוקר שלמחרת.
התירוץ לישיבה הלילית בתחנת הרכבת הוא שהן אינן וָרְשָׁאִיוֹת, ורוצות לנסוע מיד בבוקר.
למחרת בבוקר מָרִישָׁה אומרת לאימה:
תלמידה
אני נוסעת לאבא לראות מה המצב אצלו, כי המשפחה שם פוחדת ולא תוכל להחזיק אותו יותר מכמה ימים.
אשתדל למצוא לו מקום אחר, ואחר כך אלך לחפש עבורנו מגורים. בינתיים עד שאחזור, תישארו בתחנה ואל תצאו.
תסתובבו כדי שלא יראו אתכן במקום אחד. ניפגש פה בפינה בשעה 19:00 כך שלא אצטרך לחפש אתכן.
מדריך
מָרִישָׁה לא שתפה את אימה בכל ההתלבטויות. היא לא רצתה ויכוחים וגם לא הכירה את האזור. היא הגיעה אל אביה בוְולוֹכִי, והבינה שהוא נחוש בדעתו לעבור ניתוח נוסף.
בעלת הבית היהודייה, הסכימה שהאב יעבור את הניתוח בביתה כדי לא להסתכן בהבאתו לבית חולים. אבל לאיזה רופא לפנות? מָרִישָׁה לא ידעה.
לבעלת הבית היה ידיד פולני עוד מתקופת הלימודים באוניברסיטה, אדון שִׁיבִּינְסְקִי שעזר לה מאוד. שִׁיבִּינְסְקִי ברר כתובת, שם ומספר טלפון של רופא מנתח והודיע לה. הרופא אינו רופא פלסטי ובעצם אין דבר כזה, רופא פלסטי.
מָרִישָׁה יוצרת עמו קשר באמצעות טלפון שבמכולת הסמוכה וקובעת לבוא אליו למרפאה בעוד יומיים.
היא איבדה את רצף הזמן ואינה מודעת לכך שכעת, בחלק היהודי שעוד שרד בעיר, בגטו וָרְשָׁה, הקרבות בעיצומם.
היא חוזרת ברכבת לתחנה, לפגוש את אימה ואחותה ומדווחת על קורותיה.
תלמידה
אימא, היכנסי עכשיו לשירותים, תתרחצי קצת ותרענני את הפנים וגם את יָנֶצְ'קָה.
יכול להיות שלא אחזור היום, אל תצפו לי. הנה, קניתי אוכל. תרופות לא יכולתי לקנות יָנֶצְ'קוֹ, בלי מרשם רופא אי אפשר. את צריכה להבריא בלי עזרה. ניפגש לפני תחילת העוצר בשעה 19:30, הערב או מחר!
מדריך
מָרִישָׁה נוסעת למשפחה בוְולוֹכִי לטייל עם ילדיהם בני ה 3 וה 5, כדי שהשכנים יחשבו שהם משפחה רגילה,
עם מטפלת או דודה שבאה לבקר.
היא מסתובבת עם הילדים, קונה להם משהו לאכול וכולם שמחים. היא חוששת שהילדים המכירים אותה מתקופת יהדותה, יפלטו בלי לשים לב את שמה, אִירְקָה וכדי לקדם את פני הרעה היא אומרת להם:
תלמידה
"ילדים תקשיבו לי טוב! כמו שאתם שיניתם את שמכם, כך גם אני שיניתי. מעכשיו תקראו לי רק פָּנָה (עלמה) מָרִישָׁה. הכי טוב שלא תקראו לי בכלל, כדי שלא תתבלבלו".
מדריך
הילדה בת החמש מבינה במקצת אבל הילד הקטן, בן השלוש, עלול לפלוט משהו ומָרִישָׁה מאוד פוחדת מזה.
למחרת יום ראשון, מָרִישָׁה מגיעה לביתו של הרופא המתגורר ברובע יוקרתי מאוד בוָרְשָׁה, בוילה יפהפייה, מוקפת בגינה גדולה ופרחים צבעוניים. היא דופקת בדלת, ומשרתת לבושה במדים שחורים וסינר לבן, פותחת ומכניסה אותה לחדר ההמתנה. הרצפה מכוסה שטיחים יקרים ומָרִישָׁה נזהרת שלא ללכת עליהם. כבר שלוש וחצי שנים מאז פרוץ המלחמה, לא דרכו רגליה על שטיחים. היא נכנסת לחדר הקבלה ופוגשת את הרופא:
תלמידה
"באתי כדי לסייע למכר של משפחתי. הוא חייב לעבור ניתוח חוזר באפו, כי הראשון לא הצליח".
מדריך
מָרִישָׁה משחקת על כל הקופה. ברור לה שהרופא מבין, גם בלי שהיא אומרת כי מדובר ביהודי.
כעת יש שתי אפשרויות:
או שהרופא יסכים לבצע את הניתוח או שיטלפן ויסגיר אותה לגסטאפו.
תלמיד 2 (הרופא)
"האם הגברת הצעירה, חשבה איך לבצע את הניתוח מבחינה מקצועית? הרי זה לא תחום ההתמחות שלי ואפילו את האנטומיה של האף איני יודע. את הלימודים סיימתי לפני שנים. אני יכול לעיין בספר מקצועי,
אבל אינני בטוח שאני יכול לקחת על עצמי את ביצוע הניתוח!"
תלמידה
"אם פָּן דוקטור לא יכול, אולי יוכל כבודו להמליץ על מישהו אחר?"
תלמיד 2 (בלי בושה)
"אם אני ממליץ, אני מסגיר!"
תלמידה (בחנפנות)
"פָּן דוקטור, אתה האפשרות האחרונה והיחידה שיש לאיש. לקלקל כבר אי אפשר, כי המצב גרוע. אדוני ינסה
ואולי יצליח להציל את האף?"
תלמיד 2
"אני פוחד לקחת אסיסטנט ואין לי מרדים שאני יכול לסמוך עליו".
תלמידה
"הניתוח יעשה בדירה שבעלת הבית שלה למדה שנה רפואה, היא אישה חזקה והיא תהיה האָסִיסְטֶנְטִית שלך.
היא מסכימה שהניתוח יתבצע בדירתה.
אני מבקשת אם זה אפשרי, שהניתוח יעשה בהרדמה מקומית בלבד כי זו הדרך הנבונה ביותר".
תלמיד 2
"אל תתני לי עצות גברתי הצעירה!"
מדריך
הניתוח נקבע למחרת (יום שני ה 24.4.43) בשעה 10 בבוקר. מָרִישָׁה מבוהלת. הכל קורה כל כך מהר והיא תכננה להקדיש את היום לעזור לאחותה יָנֶצְ'קָה להסתדר. היא לוקחת את אביה להסתפר לפני הניתוח, למרות שזה מסוכן. הספר בוחן היטב את פניו של כל אדם שהוא מספר, אבל אין ברירה. שערו של אבא מגודל מאוד.
תלמידה 2 (בעלת הדירה)
"מָרִיִשׁוֹ תדעי לך שאני נותנת לאבא להבריא בדירה יומיים בלבד.
אחר כך, את חייבת לקחת אותו למקום אחר!"
מדריך
הרופא הגיע ומָרִישָׁה יצאה לטייל עם הילדים וחזרה לאחר כמה שעות, בתום הניתוח.
היא השאירה לאישה סכום כסף נכבד עבור הניתוח.
אפו של האב חבוש בתחבושת וזה מחשיד. שוב מָרִישָׁה צריכה לסדר לאביה מקום מחבוא אחר.
לאחר שהיא בודקת בוָרְשָׁה כמה אפשרויות, היא מחליטה להעביר את אבא לעיירת מרפא דרומית לקְרָקוֹב,
לסְבוֹשׁוֹבִיצֶה ( Swoszowice) שם ישנם מעיינות מרפא ואנשים באים להתרפא לאחר מחלה או ניתוח.
שם אבא לא יראה חריג עם האף החבוש.
תלמיד 1 (אבא)
"מָרִישׁוֹ תוציאי אותי מהדירה בוְולוֹכִי. אני לא יכול להישאר פה יותר. הם מאוד פוחדים ממני ואומרים שאני מסכן אותם".
תלמידה
"אבא, אנחנו נוסעים לסְבוֹשׁוֹבִיצֶה, ואתה תתנהג שם כמבריא!"
תלמיד 1
"אני מבריא? השתגעת? אני בריא לחלוטין, אין לי כלום!"
תלמידה
"אז תמציא מחלה!"
מדריך
מָרִישָׁה נוסעת עם אביה לסְבוֹשׁוֹבִיצֶה. הדרך לשם מאוד מסובכת, אין רכבת והנסיעה רק באוטובוסים.
היא שוכרת לו חדר בבקתה, ומסבירה שלאבא יש תחבושת על האף, כי הוא סובל מפוליפים ובעיות נשימה.
בסיום קבלתו, היא משאירה את אביה וחוזרת לוָרְשָׁה להמשיך ולסדר מחבוא לאמה ולאחותה.
דיוני דילמות:
1. מה דעתכם על מסירותה של אִירֶנָה לאביה, וחיפושיה אחר פתרונות לבקשתו לשינוי זהותו היהודית?
2. האם אדם יכול לברוח מגורלו?
[1] שכונה בדרום מערב וָורְשָׁה.
[2] קיבל אות הצטיינות לאחר המלחמה על שהחביא שבעה יהודים.
