תחנות הדרכה מוצעות: 1. בשיחת ערב במלון
2. ליד כנסיה/כנסיית מָרִיָה בכיכר הסוּקֶנִיצֶה בשעת סיור רגלי בשבת.
לו'ז: 15 דקות
רקע
לאחר שמשפחת הִימֶלְבּלָאוּ עזבה את ביתה, אִירְקָה הצליחה להעביר חפצים שונים למכרים פולנים בקְרָקוֹב וכך עברו הפסנתר ותווי הנגינה שלה לבית משפחת וְלָדִיסְלָב בְּזְדִיל (Bzdyl ) בשכונת פְּרַאדְנִיק צֶ'רְווֹנִי (Pradnik Czerwony), שוער בניין המשרדים שבו שכנה לשכתו של עו'ד הִימֶלְבּלָאוּ. מדי פעם, לפחות פעמיים בחודש, כאשר גברו געגועיה של אִירְקָה לנגינה בפסנתרה האהוב ולטעם של פעם, הגיעה לבית משפחת בְּזְדִיל, להתבודד ולנגן.
אם המשפחה יוֹאַנְנָה בְּזְדִיל, אפשרה לה לעשות זאת בלב חפץ, מתוך כבוד ואהבה להִימֶלְבּלָאוּ ומשפחתו. היא הייתה אישה פולניה פשוטה, קשת יום והגונה מאוד וכך גם בעלה והייתה בערך בגילה של אֶרְנָה – אימה של אִירְקָה.
משפחת הִימֶלְבּלָאוּ השתדלה, עד כמה שזה היה תלוי בה, להתרחק מן הסממנים של הגורל היהודי כלומר, לא להיכנס לגטו ולא לענוד טלאי צהוב או סרט לבן עם מגן דוד.
באביב 1942, החריפו ותכפו הרדיפות וההתעללות ביהודי קְרָקוֹב וסביבותיה, בכל פעם צץ במוחם של הגרמנים ועוזריהם, רעיון חדש כיצד להשמיד יהודים פיזית ומוראלית. אישורי תעודות העבודה שקיבלו בנות הִימֶלְבּלָאוּ בזמן עבודתן במחנה הכפייה במְיֵינְקִינְיָה (Miękinia ), לא הוארכו יותר, ואִירֶנָה הסיקה מכל האירועים הקשים שראתה, כי את משפחתה ניתן יהיה אולי להציל, רק בניירות ארים מזויפים.
מדריך
באחד הביקורים באביב 1942, התפתחה שיחה בין אִירְקָה ליוֹאַנְנָה וכבדרך אגב אִירְקָה שואלת:
"פָאנִי בְּזְדִיל, את הרי מכירה את משפחתי מאז שנולדתי, האם גם מָרִישָׁה (בת גילה של אִירְקָה) נולדה בקְרָקוֹב כמוני?"
תלמידה
"כן, היא נולדה בקְרָקוֹב".
מדריך
"אם היא נולדה בקְרָקוֹב, ודאי גם הוטבלה בקְרָקוֹב?"
תלמידה
"את בודאי מכירה את הכנסייה המפוארת הזאת בכיכר גְלוֹבְנִי - כנסיית סַנְטָה מָרִיָה.
אני נולדתי בגְרָבּיֶה (Grabie) כפר קטן לא רחוק מקְרָקוֹב".
מדריך
"היכן הכפר? מעולם לא שמעתי עליו!"
תלמידה
"זה כפר קטן. יש בו בסך הכל עשרים בתים".
מדריך
"ואיך הכרת את בעלך?"
תלמידה
"גם הוא לא נולד בקְרָקוֹב. הוא נולד בכפר סמוך לגְרָבִּיֶה, שם גם התחתנו".
מדריך
"זה ממש מעניין איך הגעתם אחת לשני ואחר כך לקְרָקוֹב".
תלמידה
"להגיע לקְרָקוֹב זו לא בעיה בכלל, כי הרכבת הגיעה עד לגְרָבִּיֶה. מהכפר של בעלי היה יותר מסובך, כי הנוסעים היו צריכים ללכת כמה קילומטרים טובים עד לתחנת הרכבת".
מדריך
השיחה נמשכת ובראשה של אִירְקָה מתבשל הרעיון להשיג תעודת אמיתיות ולא מזויפות.
זה ממש בהישג ידה. היא נזקקת להרבה יצירתיות ולא מעט חוצפה כדי להשיגן וגם לנסוע קילומטרים רבים ברכבות ובהליכה רגלית. שום דבר לא עוצר בעדה כדי להציל את חייה וחיי משפחתה.
צעד ראשון בהשגת התעודות היה לקבל את תעודת הלידה ע'ש מָרִיָה בְּזְדִיל בת גילה של אִירְקָה בכנסיית סַנְטָה מָרִיָה שבמרכז קְרָקוֹב. 
אִירְקָה בת ה –18, הגיעה לכנסייה ובפעם ראשונה בחייה נכנסה פנימה למשרד (זָכְּרִיסְטִיָה) כומר הכנסייה. במשרד היה הפקיד, עוזרו של הכומר והיא, במבט תמים וחיוך מבויש, קדה וברכה: "יבורך שמם הקדוש של ישו ומריה" ואחר שאלה את הפקיד:
" לפני 18 שנה הוטבלתי כאן בכנסיה הקדושה הזאת, ואני זקוקה לתעודת הלידה שלי. יאמר לי בבקשה כבודו, כיצד אוכל לקבל אותה? "
תלמיד
"בשביל מה את צריכה את תעודת הלידה? הרי אנשים לא מסתובבים עם תעודות לידה?"
תלמידה
"סבא רבא שלי נפטר, ובמשפחה התעוררו בעיות ירושה קשות, אימא מבקשת שאביא את תעודות הלידה, מאחר וגם אנו, הילדים, בין היורשים. אני ממש לא מבינה בכל הסכסוך המלוכלך הזה ובמה מדובר, אבל אימא בקשה ולכן אני כאן!"
"תואיל בבקשה גברתי הצעירה לומר לי את תאריך לידתה?"
תלמידה
"התאריך הוא ה – 14.4.1923".
כעבור יומיים, הגיעה בשנית לכנסייה וניגשה בחיוך מבויש אל הפקיד שהכניס אותה מייד ללשכת הכומר (בהירארכית הכנסייה דרגתו הייתה פְּרוֹבּוּש – דרגה גבוהה משל כומר). אִירְקָה נכנסה, נישקה את ידו, קדה ומלמלה: "יבורך שמם הקדוש של ישו ומָרִיָה " והפְּרוֹבּוּש שם את ידו על ראשה וברכה. התעודה כבר הייתה מוכנה על שולחנו והוא החתים אותה ולפני שמסר לה, שאל: "האם גבירתי הצעירה מלאה חובתה לישו ושילמה את אגרת מסירת התעודה?"
"עדיין לא שילמתי כי לא התבקשתי לעשות זאת" ענתה אִירְקָה. הפְּרוֹבּוּש נתן לה קופסה והיא שלשלה לתוכה את הסכום הנדרש.
התעודה בידיה!!! בתחושת הקלה נשקה לידו של הפְּרוֹבּוּש, קדה ויצאה בחיוך מבויש החוצה. מבצע הוצאת תעודת הלידה הראשונה ע'ש מָרִיָה בְּזְדִיל מכנסיית סנטה מָרִיָה, עבר בקלות, אפשר להמשיך ולדאוג לכל משפחת הִימֶלְבּלָאוּ.
אִירְקָה קנתה מפה של קְרָקוֹב וסביבותיה, וחיפשה בה לאורך מסילת הרכבת, את גְרָבִּיֶה ( Grabie), כפר הולדתה של אם המשפחה יוֹאַנְנָה בְּזְדִיל ומשמצאה, המשיכה לחפש את כפר הולדתו של האב, וְלָדִיסְלָב בְּזְדִיל. לאחר שזיהתה את מיקום הכפרים, הלכה לתחנת הרכבת, רכשה כרטיס נסיעה לבוקר שלמחרת לכפר הראשון ונשארה ללון בתחנה.
למחרת שרר מזג אוויר אביבי, נעים ונוח והיא נסעה עד לתחנה הסמוכה לכפר. הרכבת עצרה ואִירְקָה המשיכה ברגל עוד כמה קילומטרים לתוך הכפר עצמו.
זה היה כפר קטן ובו כעשרים בתים וכנסייה בולטת בשטח. ביתו של הכומר ולשכתו צמודים בדרך כלל לכנסיה כך שלא הייתה שום בעיה לאתרו.
אִירְקָה דפקה בדלת ומשנשמעה תשובה חיובית, נכנסה, קדה קידה, נישקה את ידו של הכומר ובחיוך מבויש חזרה על הטכס שביצעה בכנסיית סָנְטָה מָרִיָה: "יבורך שמם הקדוש של ישו ומריה". כאן לא היה פקיד והכומר לבדו עשה את כל העבודה. היא פנתה אליו: "הוד מעלתו הכומר, אמי גב' יוֹאַנְנָה בְּזְדִיל, שלחה אותי לבקש מהוד מעלתו את תעודת הלידה שלה" והיא חזרה על "סיפור בעיות הירושה המסריחות" שהתעוררו במשפחה, שבגללן אימה נזקקת לתעודת הלידה. אמנם היא מתביישת מאוד לספר לו על הבעיות האלו שנחתו על משפ' בְּזְדִיל, המשפחה לא אשמה בבעיות, היורשים האחרים דורשים ולכן אין להם ברירה. היא מסרה לכומר את שמה הפרטי ושם משפחתה הקודם של גב' בְּזְדִיל, (פרטים שהיו ידועים לה מתוך שיחותיה עם גב' יוֹאַנְנָה בְּזְדִיל). היא לא רצתה למתוח את החבל יתר על המידה, ולכן לא שאלה על תאריך לידתה של בְּזְדִיל. הכומר דפדף בספרי רישום האוכלוסייה של הכפר, ספרים גדולים הרשומים בכתב יד צפוף, עד שמצא את תאריך הלידה המבוקש ומסר לאִירְקָה בלי שום בעיה, את תעודת הלידה. את פרטי המסירה, רשם בספר הקהילה בעט ציפורן טבולה בדיו מתוך קסת ואִירְקָה שילמה לכומר סכום כסף.
כשבידיה תעודת הלידה של יוֹאַנְנָה בְּזְדִיל, המשיכה אִירְקָה בדרכה לכפר השכן, כדי לקבל את תעודת לידתו של "אבא" על שם וְלָדִיסְלָב בְּזְדִיל.
הכפר היה מרוחק כ - 10 ק'מ מהכפר הראשון ולא הייתה שום תחבורה מסודרת לשם, רק הליכה ברגל. היא חישבה את הזמן העומד לרשותה עד לתחילת העוצר בשעה 20:00 בקְרָקוֹב, ומצאה שתספיק להגיע לכפר, להסדיר את קבלת התעודה ולחזור לקְרָקוֹב עוד טרם תחילת העוצר. היא הגיעה ללשכתו של הכומר הסמוך לכנסייה, חזרה על כל שלבי הטכס שביצעה בשתי הכנסיות הקודמות ובקשה ממנו את תעודת הלידה של אבא, וְלָדִיסְלָב בְּזְדִיל.
תלמידה
"הוד מעלתו הכומר! אני תלמידה חרוצה ומסורה מאוד ללימודים. לקחתי יום חופש מבית הספר, משום שאימא בקשה ממני במיוחד להביא את התעודה ואני לא יכולה להעדר יום נוסף. אודה לו מאוד אם ייתן לי את התעודה עכשיו. הדרך מקרקוב ארוכה וקשה לי מאוד לבוא פעם נוספת" .
תלמיד
"אלך לקראתך גברתי הצעירה ותקבלי את התעודה מיד"
מדריך
הכומר ביקש כתשלום, סכום כסף כפול מסכום הכסף ששלמה בכפר הקודם.
זה היה עדיין בגדר אפשרויותיה של אִירְקָה. היא שילמה וקבלה את התעודה.
כשיצאה מביתו של הכומר, לבה התרונן. היא חשה שצמחו לה כנפיים והיא עפה. החזרה לקְרָקוֹב הייתה רובה בהליכה וחלקה בכרכרה עמוסת ירקות. בקרבת קְרָקוֹב הוריד אותה האיכר מפחד העוצר המתקרב, והיא גמאה את הקילומטרים הספורים ברגל עד ל"מלון" שלה על ספסלי תחנת הרכבת.
כעבור יומיים בשעות הצוהריים המוקדמות , שבה אִירְקָה לבקר בבית משפחת בְּזְדִיל – בלי שידעו כמובן כי הפכה אותם ל"הוריה".
למשפחת בְּזְדִיל, הייתה בת נוספת, נשואה, יָנִינָה קָזְ'ימְיֶרָה או בלשון חיבה יָנֶצְ'קָה, אותה אִירְקָה לא ראתה מעולם. יָנֶצְ'קָה הייתה מבוגרת בעשר שנים מהלנה הִימֶלְבְּלָאוּ אחותה הבכירה, והמטרה הייתה להשיג את תעודת הלידה ותעודת הנישואין שלה.
אִירְקָה הביאה לבית בְּזְדִיל חבילת ממתקים גדולה. נישקה את גב' בְּזְדִיל, הושיטה לה את הממתקים והן התיישבו לשוחח. יוֹאַנְנָה החלה להתלונן בפניה על מר גורלה. על העוני בו שרויה המשפחה והקושי להשיג מצרכי מזון ואִירְקָה, מתוך הזדהות עם תלונותיה אמרה: " מדוע שיָנֶצְ'קָה בתך הגדולה הגרה בכפר לא תסייע לכם?"
תלמידה
"יָנֶצְ'קָה לא גרה בכפר, היא גרה בקצה קרקוב ואין לה משק!"
מדריך
"אין לה משק? הייתי בטוחה שיש לה משק, בעל וילדים".
תלמידה
"לא, אין לה ילדים. היא לא יכולה ללדת ובעלה שתיין ולא יוצלח. לא, הם לא יכולים לעזור לנו".
מדריך
"אם היא נשואה אז מה שמה החדש?" שאלה אִירְקָה ואימא בְּזְדִיל אמרה את שם משפחת בעלה של בתה יָנִינָה. "היכן היא נולדה?" המשיכה אִירְקָה בהזדהותה עם מצוקותיה של יוֹאַנְנָה.
תלמידה
"היא נולדה בכפר של בעלי".
מדריך
"לעזאזל, למה לא סיפרת לי את זה קודם" חשבה אִירְקָה בליבה כשהיא מעמידה פנים שלוות ומתעניינות. "מדוע היא לא מתגרשת אם היא כל כך אומללה? מדוע היא ממשיכה לגור עם בעלה, היא אישה צעירה ויכולה לפרוש כנפיים?" שאלה אִירְקָה כאילו שאינה יודעת שאין גירושים אצל קתולים, במטרה לקבל אינפורמציה היכן נישאו.
תלמידה
"לא היא לא יכולה להתגרש כי בעלה לא ייתן לה גט. גם הכומר לא ייתן לה להתגרש!"
מדריך
"מי הכומר שהשיא אותה, היכן הם התחתנו?"
תלמידה
"בכנסיית 'הרוח הקדושה' אצל הכומר מָצְ'לֵבְסְקִי".
מדריך
"והיכן התחתנתם? האם זה היה באותה הכנסייה?"
תלמידה
"נישאנו בכפר הולדתו של בעלי".
מדריך
עכשיו, כברשותה של אִירְקָה נמצאים כל הנתונים הדרושים, יכלה להשלים את מלאכת השגת תעודות משפחת בְּזְדִיל.
היא נפרדה מפאני יוֹאַנְנָה בְּזְדִיל ובקשה שתרשה לה ללון בביתם, מאוחר בלילה. היה לה צורך עז להתרחץ ולהתרענן אחרי לילות שינה טרופים בתחנת הרכבת. גב' בְּזְדִיל אמרה ברצון רב: "אין שום בעיה, את תמיד מוזמנת אלינו".
אִירְקָה נסעה לכנסייה שבה התחתנה יָנֶצְ'קָה, הראתה את תעודות הלידה של "ההורים" וקיבלה את תעודת הנישואין של "אחותה" יָנִינָה, באותו אופן שבו קיבלה את התעודות בפעמים הקודמות. משם נסעה לכפר של "אבא" בְּזְדִיל כדי לקבל את תעודת לידתה של יָנֶצְ'קָה ותעודת הנישואין של "ההורים". כשנכנסה שנית אל אותו הכומר לבקש את תעודת הלידה, התנצלה בפניו על שהיא מטרידה אותו: "יסלח לי הוד רוממותו, אני לא יודעת מה קרה לי. פחדתי להפסיד לימודים, עד ששכחתי לבקש מכבודו את התעודה של אחותי ותעודת הנישואין של הורי!" .
תלמיד
"אין דבר גברתי הצעירה,דברים כאלה קורים. מיד תקבלי את התעודות ותוכלי לחזור לבית הספר כדי שלא תפסידי יותר לימודים".
מדריך
אִירְקָה קבלה את כל התעודות הדרושות כדי להחליף את זהות משפחת הִימֶלְבְּלָאוּ בזהות משפחת בְּזְדִיל.
"אם זה כל כך פשוט, מדוע יהודים אחרים לא עושים בדיוק אותו הדבר?" שאלה את עצמה.
לאחר המלחמה, אִירְקָה שאלה אנשים, למה לא השיגו גם הם תעודות אמיתיות אלא קנו תעודות מזויפות בכסף מלא?
איש לא עשה זאת כמוה.
דיוני דילמות:
האם באמת כל אחד יכול היה לפעול בדרך זאת?
האם היו לאִירֶנָה יתרונות שלא היו לאחרים?
האם מישהו בקבוצה מכיר סיפורים כאלה מקרובי משפחתו?
מה דעתכם על יחסי יהודים-פולנים?
[1] גברת (בפולנית).
